Chap. 4
1
א מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ עֲלִיָּה לְמַעְלָה מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְנָפַל כֹּתֶל מִכָּתְלֵי הַבַּיִת אֵין בַּעַל הָעֲלִיָּה נוֹתֵן לוֹ כְּלוּם בִּיצִיאוֹתָיו וְכוֹפֶה אֶת בַּעַל הַבַּיִת לִבְנוֹתוֹ כְּשֶׁהָיָה. אֲבָל אֵין בַּעַל הַבַּיִת כּוֹפֶה לְבַעַל הָעֲלִיָּה לִבְנוֹת כֹּתֶל עֲלִיָּה שֶׁנָּפַל. וְהַתִּקְרָה שֶׁל בַּיִת הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וְהַמַּעֲזִיבָה שֶׁעַל הַתִּקְרָה הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הָעֲלִיָּה:
Kessef Michneh (non traduit)
מי שהיה לו עלייה וכו'. טעמו מדתנן בפרק בתרא דמציעא (דף קי''ז) הבית והעלייה של שנים שנפלו אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העלייה בונה את הבית ודר בתוכו עד שיתן לו יציאותיו ומשמע לרבינו שבעה''ב חייב לבנות כל הבית בלי שיסייעו העליון בשום דבר דאמר בעל העלייה לבעה''ב לבנות הכי משמע וגם מדקתני עד שיתן לו יציאותיו דאי לא עד שיתן לו חצי יציאותיו מיבעי ליה וכן פירש''י אמר בעל העלייה לבעה''ב לבנות החומה והתקרה התחתונה המוטלים עליו לבנות והוא יבנה החומה מן התקרה ולמעלה ותקרה העליונה של גג וכתב הרב המגיד לקמן גבי אמר בעל העלייה לבע''ה לבנות הקשה הרשב''א למה לא יכוף בעל העלייה לבעל הבית לבנותו וכתב בירושלמי העמידוה בשהלך לו בע''ה למד''ה ואין ב''ד יורדין לנכסיו וכתב הרמב''ן וזה נראה דעת המחבר עכ''ל ולי נראה שאין דעת רבינו כן ומ''ש בראש הפרק כופה את בעל הבית לבנותו כשהיה היינו דוקא כשנפל כותל מכותלי הבית שע''כ צריך לבנותו כדי שלא יפול כל הבית הילכך בעל העלייה יכול לבנותו אבל הכא שנפל כל הבית אם אין בעל הבית רוצה לבנותו אין בעל העלייה יכול לכופו:
Maguide Michneh (non traduit)
מי שהיתה לו עלייה וכו'. במציעא פרק הבית והעלייה (דף קי''ו) נתבאר שעל התחתון להעמיד ביתו: אבל אין בעה''ב וכו'. ג''ז שם ולמה יכריחנו והלא הבית שוה יותר כשאין עלייה על גביו וכו': ותקרה של בית וכו'. זה מוסכם במשנה: והמעזיבה שעל התקרה וכו'. פסק כרבי יוסי דמתניתין (דף קי''ז) ותמה אני שהרי פסק פרק י''ו מהלכות שכירות כרבנן וכמ''ש שם ונ''ל שדעת המחבר שלא נחלקו רבי יוסי וחכמים אלא בשוכר ומשכיר אבל בשותפין אפילו חכמים מודים שהמעזיבה לעליון ובודאי שאותה משנה שנחלקו בשוכר ומשכיר הוא ואיני יכול להלום דבריו בדרך אחרת ויש מי שהשוה דינו ופסקו כרבנן וכן כתב הרשב''א ז''ל פירקא קמא דבתרא גבי מאי דאמרינן התם אבל מטו כשורי למטה מעשרה רשותא דתתאי הוא:
2
ב נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה הֲרֵי שְׁנֵיהֶם חוֹלְקִין בָּעֵצִים וּבַאֲבָנִים וּבֶעָפָר. וְאִם נִשְׁתַּבְּרוּ מִקְצָת הָאֲבָנִים רוֹאִין אֵי זוֹ רְאוּיָה לְהִשְׁתַּבֵּר אִם אַבְנֵי הַבַּיִת אוֹ אַבְנֵי הָעֲלִיָּה. וְדָבָר זֶה יָדוּעַ מִדֶּרֶךְ הַנְּפִילָה אִם נָפַל הָעֶלְיוֹן עַל הַתַּחְתּוֹן וַהֲרָסוֹ אוֹ נִשְׁמַט הַתַּחְתּוֹן וְנָפַל הָעֶלְיוֹן וְנֶהֱרַס. וְאִם אֵינָן יוֹדְעִין כֵּיצַד נָפַל חוֹלְקִין הָאֲבָנִים הַשְּׁלֵמוֹת וְהַשְּׁבוּרוֹת:
Maguide Michneh (non traduit)
נפלו שניהן הבית והעלייה הרי שניהם חולקין וכו'. משנה שם (דף קט''ז ע''ב) ופירש רש''י ז''ל אף על פי שהאחד גבוה מחבירו ואבניו ועפרו מרובה משל חבירו לפי שאין ניכר אי אלו אבנים של עליון ואי אלו אבנים של תחתון והרשב''א ז''ל כתב שהוא תמה ויש להם לחלוק לפי חשבון והכי איתא בתוספתא דתניא התם במה דברים אמורים בזמן שהיו שניהם שוים אבל אם היה אחד מהם גדול ואחד מהם קטן זה נוטל לפי שלו וזה נוטל לפי שלו ע''כ: אם נשתברו וכו'. במשנה: ודבר ידוע וכו'. בגמרא אי בחבסא נפל או בחבטא נפל ופירש רש''י ז''ל אם נחבט הבית מיסוד ונפלה החומה תחתיה במקומה יש לדעת שהתחתונות נשברו ולכך נפלה הבית ואם נחבס הכותל להלן במקל שהיה עומד זקוף ונפל שעליונות של כותל נפלו להלן ממנו הרבה אז העליונות נשברו שנפלו מגובה רב והתחתונות שלימות שנפלו ממקום נמוך ע''כ: ואם אינן יודעין וכו'. מפורש במשנה ובגמרא שם:
3
ג אָמַר בַּעַל הָעֲלִיָּה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת כְּדֵי שֶׁיִּבְנֶה עֲלִיָּתוֹ עַל גַּבָּיו וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה הֲרֵי בַּעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת כְּשֶׁהָיָה. וְיוֹשֵׁב וְדָר בְּתוֹכוֹ עַד אֲשֶׁר יִתֵּן כָּל יְצִיאוֹתָיו וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא וְיִבְנֶה עֲלִיָּתוֹ אִם רוֹצֶה:
Maguide Michneh (non traduit)
אמר בעל העלייה וכו'. משנה שם (דף קי''ז) פסק כתנא קמא והקשה הרשב''א ז''ל למה לא יכוף בעל העלייה את בעל הבית לבנותו וכתב שבירושלמי העמידוה כשהלך לו בעל הבית למדינת הים ואין בית דין יורדין לנכסיו וכתב הרמב''ן ז''ל כן וזה נראה שהוא דעת המחבר שאם אפשר לכפותו כופין אותו כמ''ש בתחלת הפרק ומשנתנו היא או בשאי אפשר לכפותו או כשאין בעל העלייה רוצה לכפותו והרשב''א ז''ל כתב שלא נשתעבדו לבעל העלייה נכסי בעל הבית אלא גוף הבית נשתעבד לו ולעולם אין כופין אותו אלא שבונה הבית ודר בתוכו:
4
ד וְאִם אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לִבְנוֹת בַּעַל הָעֲלִיָּה נוֹטֵל שְׁלִישׁ הַקַּרְקַע וּבַעַל הַבַּיִת שְׁנֵי שְׁלִישִׁים:
Maguide Michneh (non traduit)
ואם אין אחד מהם וכו'. ברייתא שם (דף ע''ב) ופסק כר' נתן וכרבא דאמר הכין והטעם לפי שהעלייה מפסדת בבית שליש לפיכך הוא נוטל שליש כדאיתא התם:
5
ה רָצָה בַּעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת בֵּיתוֹ בּוֹנֶה כְּשֶׁהָיָה. וְאִם בָּא לְשַׁנּוֹת בַּכְּתָלִים אִם חִזֵּק אוֹתָן וְהִרְבָּה בְּרָחְבָּן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיוּ שׁוֹמְעִין לוֹ. רָצָה לְמַעֵט בְּרָחְבָּן אוֹ לִפְחוֹת מֵחָזְקָן כְּגוֹן שֶׁהָיוּ אֲבָנִים וּבִקֵּשׁ לְהַחְזִיר לְבֵנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. בָּא לְשַׁנּוֹת אֶת הַתִּקְרָה לְקוֹרוֹת כְּבֵדִין וַחֲזָקִין שׁוֹמְעִין לוֹ. לִפְחוֹת בְּרָחְבָּן פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁהָיוּ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הִרְבָּה בְּחַלּוֹנוֹת אוֹ שֶׁהוֹסִיף בְּגֹבַהּ הַבַּיִת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מִעֵט בְּחַלּוֹנוֹת אוֹ שֶׁמִּעֵט בְּגֹבַהּ הַבַּיִת שׁוֹמְעִין לוֹ. וְכֵן בַּעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אוֹתָהּ אִם רָצָה כְּשֶׁהָיְתָה. וְאִם בָּא לְשַׁנּוֹת הַכְּתָלִים לְהַרְחִיב וּלְהַחְזִיק אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְבִּיד עַל כֹּתֶל הַתַּחְתּוֹן. אֲבָל לְמַעֵט שׁוֹמְעִין לוֹ. וְכֵן בְּקוֹרוֹת תִּקְרָה הָעֶלְיוֹנָה אִם שִׁנָּה אוֹתָם לְקַלִּים מִמַּה שֶּׁהָיוּ שׁוֹמְעִין לוֹ. לִכְבֵדִים מֵהֶן אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הִרְבָּה בְּחַלּוֹנוֹת אוֹ שֶׁמִּעֵט בְּגֹבַהּ הָעֲלִיָּה שׁוֹמְעִין לוֹ. אֲבָל אִם מִעֵט בְּחַלּוֹנוֹת אוֹ הִרְבָּה בְּגָבְהָהּ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ:
Maguide Michneh (non traduit)
רצה בעל הבית לבנות ביתו וכו'. שם מימרא: וכן בעל העלייה וכו'. הכל מבואר באותה מימרא שם והענין שהעליון שבא להקל משאו שומעין לו ולא להכביד והתחתון שבא למעט חוזק הכותלים אין שומעין לו ופשוט הוא:
6
ו נִתְדַּלְדְּלוּ קוֹרוֹת הַבַּיִת וְיָרְדוּ לַאֲוִיר הַבַּיִת אִם הִגִּיעוּ לְתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים סוֹתֵר וּבוֹנֶה. וְאִם לֹא הִגִּיעוּ יָכוֹל בַּעַל הָעֲלִיָּה לְעַכֵּב עָלָיו. וַאֲפִלּוּ אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת אֲנִי אֶשְׂכֹּר לְךָ מָקוֹם כְּדֵי שֶׁתָּדוּר בּוֹ עַד שֶׁאֲתַקֵּן הַתִּקְרָה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ אֵינִי רוֹצֶה שֶׁאֶטְרַח מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי שֶׁתְּתַקֵּן [א] אֶת בֵּיתְךָ:
Maguide Michneh (non traduit)
נתדלדלו קורות הבית וכו' וירדו לאויר הבית וכו'. מעשה פירקא קמא דבבא בתרא (דף ו' ז') ולשון הגמרא איתבר תתאי ורש''י פירש נטבעו כותלים התחתונים בארץ עד ששפלה תקרת העלייה והמחבר כתב נתדלדלו וכו'. ומה שכתב סותר ובונה רצה לומר בעל הבית בונה התקרה והעליון המעזיבה לפי מ''ש למעלה ולשיטה אחרת אף המעזיבה משל תחתון ופירוש מעזיבה טיח טיט שנותנין על התקרה: ואפילו אמר לו בעל הבית וכו'. באותה מעשה שם:
7
ז הִתְנוּ בֵּינֵיהֶם עַל דָּבָר זֶה. אִם נִשְׁאַר בְּגֹבַהּ הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיִּקַּח אָדָם חֲבִילָה בֵּינוֹנִית עַל רֹאשׁוֹ וְיִכָּנֵס בָּהּ תַּחַת קוֹרוֹת אֵלּוּ שֶׁנֶּעֶקְמוּ אֵינוֹ סוֹתֵר. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִכָּנֵס בָּהּ עַד שֶׁיָּכֹף אֶת רֹאשׁוֹ סוֹתֵר וּמְתַקֵּן וּבוֹנֶה. וְאֵין בַּעַל הָעֲלִיָּה יָכוֹל לְעַכֵּב שֶׁהֲרֵי הִתְנוּ בֵּינֵיהֶם תְּחִלָּה:
Maguide Michneh (non traduit)
התנו ביניהם על דבר זה וכו'. שם ופי' בשהתנו סתם וחבילה בינונית כתב המחבר בפירושו איסורייתא דמחוזא האמור בגמרא:
8
ח בֵּית הַבַּד שֶׁהוּא בָּנוּי בָּעֳבִי הָהָר וְגִנָּה אַחַת עַל גַּבָּיו. וְנִפְחֲתוּ שְׁמֵי בֵּית הַבַּד כְּאַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר. הֲרֵי בַּעַל הַגִּנָּה יוֹרֵד וְזוֹרֵעַ לְמַטָּה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה זֶה לַבַּיִת בַּדוֹ כֵּיפִין. וִיתַקֵּן הָעֶלְיוֹן קַרְקַע גִּנָּתוֹ וְיִזְרַע כָּל גִּנָּתוֹ:
Maguide Michneh (non traduit)
בית הבד שהוא בנוי וכו'. פירש''י כגון שחקק אדם בסלע תחתיו כמין כיפה והיתה גינתו מלמעלה ובית בדו מלמטה וכשמת נטלו בניו זה גינה וזה בית הבד ומשנה היא פרק הבית והעלייה. ומה שכתב המחבר בארבעה טפחים. כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני וכן בהלכות:
9
ט שְׁתֵּי גִּנּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְהַיָּרָק בֵּינְתַיִם בְּגֹבַהּ עֳבִי הָאָרֶץ שֶׁבֵּינֵיהֶם. כָּל שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטֹּל אוֹתוֹ מֵעִקָּרוֹ הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ וּבִלְבַד שֶּׁלֹא יֶאֱנֹס אֶת עַצְמוֹ וְהַשְּׁאָר שֶׁל תַּחְתּוֹן. הָיָה מַגִּיעַ לְנוֹפוֹ וְאֵינוֹ מַגִּיעַ לְעִקָּרוֹ לֹא יִטּל הָעֶלְיוֹן וְאִם נָטַל אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ. אֲבָל הָאִילָן הָעוֹמֵד עַל הַמֵּצַר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֶה לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחַת מֵהֶן הֲרֵי שְׁנֵיהֶם חוֹלְקִין בְּפֵרוֹתָיו:
Kessef Michneh (non traduit)
שתי גנות זו על גב זו וכו' היה מגיע לנופו ואינו מגיע לעיקרו וכו'. גירסת רבינו כגירסת הרא''ש ועלתה בתיקו ויש לתמוה דכיון דספיקא הוא הו''ל לומר חולקין ואפשר שטעמו משום דתחתון הוי כמו מוחזק בו:
Maguide Michneh (non traduit)
שתי גנות זו על גב זו והירק בינתיים וכו'. משנה שם (דף קי''ח) וכר''ש כדאיתא בגמרא ופירוש זו על גב זו סמוכות זו לזו האחת קרקעיתה גבוה וזו שאצלה קרקעיתה נמוך והירק בינתיים בזקיפת גובה שזו גבוהה מזו: ובלבד שלא יאנוס וכו'. מימרא בגמרא (דף קי''ט) שם ופירוש שלא יאנוס עצמו לפשוט את ידיו וכו': היה מגיע לנופו וכו'. בעיא דלא איפשיטא שם ויש גורסין מגיע לעיקרו ואין מגיע לנופו מהו: אבל אילן העומד על המצר וכו'. מחלוקת רב ושמואל פרק המקבל (דף ק''ז) ופסק כשמואל וכן בהלכות:
10
י * שָׁטַף נָהָר אֶת זֵיתָיו וּשְׁתָלָם בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ וְאָמַר הַלָּה זֵיתַי אֲנִי נוֹטֵל אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ מִשּׁוּם יִשּׁוּב הָאָרֶץ אֶלָּא יַעַמְדוּ בִּמְקוֹמָן. וְאִם עֲקָרָן הַנָּהָר בְּגוּשֵׁיהֶן כְּשֶׁשְּׁתָלָן יַחְלְקוּ הַפֵּרוֹת בַּעַל הַשָּׂדֶה עִם בַּעַל הַזֵּיתִים כָּל שָׁלֹשׁ שָׁנִים וּלְאַחַר שָׁלֹשׁ הַכֹּל לְבַעַל הַשָּׂדֶה. וְאִם לֹא נֶעֶקְרוּ בְּגוּשֵׁיהֶן הַכֹּל לְבַעַל הַקַּרְקַע מִיָּד:
Kessef Michneh (non traduit)
שטף נהר את זיתיו וכו' ואם לא נעקרו בגושיהן הכל לבעל הקרקע. כתב ה''ה על דברי ההשגות ואני אומר כשנעקרו בלא גושין ה''ז אבידה המותרת וכו' א''נ כל שנעקרו עם הגושין וכו' עד אלא שחשו ליישוב הארץ כך נ''ל עכ''ל. ואני אומר שעל תירוץ ראשון קשה אע''פ שגדלו עם סיוע הגושין כיון דהוו כזוטו של ים הרי נתייאשו הבעלים ואין להם חלק בו אבל העיקר כתירוץ השני ויהיה דין זה דוקא בארץ ישראל א''נ כדברי הראב''ד והגמרא ורבינו קיצר במובן דפשיטא שיתן לו דמי עצים וזה נ''ל יותר וכ''כ הר''ן אבל לאחר ג' הכל של בעל הקרקע ומיהו יהיב ליה לבעל הזיתים דמי זיתים כמו שהיו שוים מתחלה כששטפן נהר אבל מה שהשביחו דבעל הקרקע הוי דשבחא דאילנות אפילו תוך שלש הרי הוא כפירות דלאחר שלש דמצי א''ל אי אנא נטעי כוליה שבחא דידי הוה עכ''ל:
Maguide Michneh (non traduit)
שטף נהר זיתיו וכו'. משנה וברייתא פרק השואל (דף ק''ה) ומשום יישוב א''י כדאיתא התם: ואם עקרן הנהר בגושיהן. מימרא דריש לקיש שם (דף ק''א) ופירש''י ז''ל שנעקרו שם הקרקע שסביבותם שיכולין לחיות על ידו ופטורין מן הערלה כדתנן אילן שנעקר הסלע עמו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב והרשב''א ז''ל פירש כן ואע''פ שיכולין לחיות בהן ומצילין אותם מן הערלה מ''מ אינן יכולין לגדל פירות מחמת הגושין לבד: ואם לא נעקרו בגושיהן הכל לבעל הקרקע מיד. אם רבינו מפרש כרש''י ז''ל שהגושים הן מצילין אותו מן הערלה זה שנעקר בלא גושין יש לתמוה למה הוא זוכה בעל הקרקע תוך שלש הלא חייב הוא בערלה אלא א''כ נאמר שיזכה בעצים ולשון הגמרא לא שנו פירוש שחולקין אלא כשנעקרו בגושיהן ובתוך שלש אבל לאחר ג' הכל לבעל הקרקע. ובהשגות א''א אומר אני בעל הזיתים נוטל ממנו דמי זיתיו ליטע כלומר אומדין כמה אדם קונה זיתים כאלו ליטע אותם בתוך שדהו ע''כ. ואני אומר כשנעקרו בלא גושין ה''ז אבידה המותרת כזוטו של ים וכשלוליתו של נהר דודאי בעלים מתייאשי ממנו כמ''ש פ''ו מהלכות גזילה ואבידה ולפיכך הכל לבעל הקרקע מיד ואינו נותן לו דמים כלל וכפשט הגמרא אבל כשנעקרו עם הגושין הרי גדלו עם סיוע הגושין ולפיכך נוטל חלקו א''נ שכל שנעקרו עם גושין שיכול לחיות בהן אין דרך הנהר להוליכן למקום רחוק ולפיכך אינו מתייאש מהן ובדין היה שיטלם אלא שחשו ליישוב הארץ כך נ''ל:
Raavade (non traduit)
שטף נהר זיתיו ושתלם בתוך שדה חבירו וכו' ואם עקרן הנהר וכו' עד לבעל הקרקע מיד. א''א אומר אני בעל הזיתים נוטל ממנו דמי זיתיו ליטע כלומר אומדין כמה אדם קונה זיתים כאלו ליטע אותם בתוך שדהו עכ''ל:
11
יא כַּיּוֹצֵא בּוֹ הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים אִם פָּסַק עִמּוֹ לָקֹץ מִיַּד כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ הֲרֵי הֵן לְבַעַל הַקַּרְקַע. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ לָקֹץ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁיּוֹצִיאוּ לְבַעַל הָעֵצִים. מָכַר סְתָם אִם עָשׂוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לִסְאָה חוּץ מִן הַהוֹצָאָה הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים. עָשׂוּ רְבִיעִית לִסְאָה חוּץ מִן הַהוֹצָאָה הֲרֵי אֵלּוּ יַחֲלֹקוּ:
Maguide Michneh (non traduit)
המוכר זיתיו לעצים אם פסק וכו'. משנה שם (דף ק' ע''ב) בזה הלשון המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה הרי אלו לבעל הזיתים עשו רביעית לסאה זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו ואמרו בגמרא היכי דמי אי דא''ל קוץ לאלתר אפילו פחות מרביעית נמי דבעל הקרקע [בעי למיהוי] אי דא''ל כל אימת דבעית קוץ אפילו רביעית נמי דבעל הזיתים [בעי למיהוי] לא צריכא דא''ל סתמא פחות מרביעית לא קפדי אינשי ארביעית קפדי א''ר שמעון בן פזי ורביעית שאמרו חוץ מן ההוצאה ופירוש פחות מרביעית לסאה פירש''י ז''ל זיתים רעים שאין בסאה שלהם רביעית שמן ודברי רבינו פשוטין הן אבל הרשב''א ז''ל כתב היכי דמי אי דא''ל קוץ לאלתר אפילו פחות מרביעית נמי דבעל הקרקע נ''ל דלאו הכל לבעל הקרקע קאמר דהא א''ל לוקח זיתי גדלו אלא לבעל הקרקע מחציתן קאמר כדינא דמתני' ביתר מרביעית והיינו דקאמר פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע ומאי נמי דקאמר אלא פחות מרביעית נמי כיותר מרביעית עכ''ל והביא לשון המחבר וכתב ואינו מחוור בעיני וקשה לן אם כדבריו ז''ל לימא אפילו פחות מרביעית נמי ולישתוק וכיון דאמתני' קאי אנא ידענא דחולקין קאמר אלא ה''פ לא מיבעיא רביעית דהוי כולו דבעל הקרקע כיון שהתנה עמו לקוץ מיד אלא אפילו פחות מרביעית נמי הרי הוא לבעל הקרקע וקשיא מתני' בתרתי זה דעת רבינו ויש לתרץ לדעת הרשב''א ז''ל דאיידי דאמר באידך דבעל זיתים אמר בהא דבעל קרקע ואין זה מספיק שהיה לו לומר אפילו פחות מרביעית יחלוקו ודברי רבינו ז''ל עיקר וכן נראה מדברי הגאון ז''ל בספר המקח בשער חמשים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source